בית המשפט העליון (הש' עופר גרוסקופף) קיבל ערעור על דחיית בקשה להכרה בתביעה כייצוגית כנגד קמעונאיות גדולות (טיב טעם, חצי חינם, סופר פארם ועוד...) בקשר למבצעי הנחות של 1+1 או 50% הנחה על המוצר השני - על "הזול מביניהם".
במה מדובר? לדוגמה במקרה של "המוצר השני חינם" כאשר נקנו 3 מוצרים, שניים יקרים ואחד זול, הרשתות נתנו את המוצר הזול כ"חינם" ואילו התובעים טענו שהיה עליהן לתת את ההנחה על המוצר היקר השני. הטענה הינה כי הרשתות מיישמות את המבצעים בצורה לא לגיטימית ולא כפי שהצרכן היה מצפה.
בית המשפט המחוזי סבר כי במקרה הזה אין להגן על הצרכנים וכי אין חשש להטעיה. לדברי הש' שטמר מדובר "אולי בשאיפה ראויה שאין לה בשלב זה בסיס משפטי". על החלטה זו הוגש ערעור על ידי חלק מהתובעים.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע שמדובר בשאלה משפטית מובהקת של פרשנות חוזה צרכני אחיד. מאחר ועניין לנו ביחסי עוסק-צרכן, הכוללים חוסר איזון מובנה בשל פערי הכוחות בין הצדדים, יש להגן על הצרכנים.
בית המשפט הבהיר כי בכל המצבים בהם מתקיימים המאפיינים הבאים: (1) הכוח לבחור בין מספר חלופות נתון מלכתחילה ללקוח; (2) הלקוח אינו עושה שימוש בכוח זה, והוא עובר מכוח הדין לעוסק; (3) העוסק יודע בוודאות מה הייתה בחירתו של הלקוח לו היה נותן דעתו לעניין; (4) אין הצדקה עסקית הנעוצה בתכלית ההסדר הצרכני להורות אחרת. בהתקיים כל אלה, על הספק לבצע את הבחירה באופן בו היה הלקוח בוחר, וזאת מכוח עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים.
דהיינו – יש להתנהג בתום לב ולבחור עבור הצרכן את החלופה הזולה ביותר, שהרי ברור שזו הייתה ההצעה וכי הלקוח היה עושה בה שימוש לו היה נותן דעתו לעניין - בוודאי כיום, כאשר רובם המוחלט של העוסקים מנהלים את עסקיהם באמצעות מערכות ממוחשבות וכל שדרוש הוא ביצוע התאמה פשוטה במערכות המחשוב של העוסק, אשר תבטיח את הענקת ההנחה המקסימלית לצרכן.
מדובר בפסק דין שישפיע בוודאי על כלל ההתנהלות במשק ואשר שוב מלמד אותנו כי יש להתנהל בתום לב ויש לנסח היטב את ההסכמים ולתכנת את המערכות הממוחשבות בהתאם.
מוזמנים לקרוא את פסק הדין כאן:
https://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/17083360-Y30.htm