אשראי חוץ בנקאי

עד לתחילת המאה ה-21, מתן אשראי בישראל נשלט באופן בלעדי ע"י הבנקים - הן מתן אשראי צרכני למשקי הבית הפרטיים והן מתן אשראי לעסקים קטנים וגדולים. שינוי משמעותי זה נולד בעקבות מספר רפורמות מבניות שהובילה המדינה, ובראשן רפורמת בכר, אשר הוציאו את שוק האשראי החוץ-בנקאי מאזור הצללים (שהקנה לו את הכינוי "השוק האפור") היישר אל מרכז הפעילות העסקית המפוקחת והלגיטימית בישראל.


האשראי הבנקאי מהווה כ-90 אחוזים מסך האשראי הניתן למשקי בית ומשקלו נמצא בעלייה מתמדת. החל משנת 2006 נרשם גידול באשראי למשקי בית הניתן על ידי חברות כרטיסי האשראי. האשראי של הגופים המוסדיים למשקי בית, ובפרט האשראי המוסדי לדיור, המהווה מוצר תחרותי לזה המוצע על ידי הבנקים, התרחב בקצב איטי באופן משמעותי מקצב הגידול של הלוואות הגופים המוסדיים למגזר העסקי ושיעורו בסך האשראי הניתן למשקי בית עדיין נמוך.


מעבר להבדלים בהיקף האשראי בין משקי הבית למגזר העסקי, ניתן לראות הבדלים גם בהרכב ספקי האשראי בין שני המגזרים. בעבור משקי הבית, המערכת הבנקאית היא ספקית האשראי הדומיננטית לאורך השנים, כאשר זו פועלת ללא איום משמעותי מצד גופים חוץ בנקאיים. עם זאת, חלקן של חברות כרטיסי האשראי מסך אשראי משקי הבית שלא לדיור עולה באיטיות אך בהתמדה.


לאור מגמת הגידול בצריכת אשראי ע"י משקי הבית והחשש מפני ריכוזיות אשראי בבנקים, פועלים הן בנק ישראל והן משרד האוצר להגברת התחרותיות בשוק ההלוואות החוץ בנקאיות. המסקנה שעולות ממספר וועדות שהוקמו בנושא (ועדת זקן להגברת התחרות בענף הבנקאות, ועדת ליכט לבחינת הרגולציה על נותני שירותי מטבע, הוועדה לשיפור נתוני אשראי במשרד ראש הממשלה) וועדת שטרום היא כי קיים צורך הכרחי בהגברת שוק ההלוואות החוץ בנקאיות באמצעות הגופים המוסדיים וגופים אחרים.


אחת הסיבות העיקריות בגינן המערכת הבנקאית מתקשה במתן פתרון שלם לצרכי האשראי של הציבור הישראלי, היא הרגולציה הקפדנית המוטלת עליה על ידי המדינה. אותה הגנה שמבקשת המדינה, ובצדק, לספק לפיקדונות וחסכונות הציבור בבנקים, יוצרת מגבלות לא מעטות בנוגע למדיניות האשראי של אותם בנקים, בנוגע להיקף האשראי, תנאי האשראי ומאפייני הלווים. וזו אחת הסיבות המרכזיות לצורך בפיתוח שוק חוץ-בנקאי תחרותי בישראל.
אמנם, חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג - 1993, מסדיר את פעילות הלוואות חוץ בנקאיות ובמסגרתו קובע כללים להתקשרות בין לווה ומלווה, חובת גילוי של תנאי ההלוואה וקובע מגבלות לשיעור הריבית המירבי, אולם, החוק אשר נועד בעיקר להגן על לווים אשר נטלו הלוואות בעת מצוקה בתנאי אשראי דרקוניים, אולם החוק אינו נותן מענה מלא למוצרי אשראי חוץ בנקאים רבים כגון ניכיון שיקים, ניכיון כרטיסי אשראי ומתן מעמד שווה ערך למגזר האשראי החוץ בנקאי.


על-מנת לתת פתרון ל"ואקום" זה, נחקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) תשע"ו-2016 שנועד להסדיר את תחום נותני שירותי המטבע ותחום נותני שירותי האשראי החוץ מוסדי, וזאת באמצעות מינוי רגולטור פיננסי שיפקח על תחומים אלה.


בחוק, הוגדר מונח חדש של "נותן שירותי אשראי", שיחול על מי שמעניק שירותים שיש בהם מתן אשראי ובכלל זה, ניכיון שיקים, הלוואות, שטרי חוב ושטרי חליפין. החובה לקבלת רישיון למתן אשראי תחול כבר ביוני 2017, ונותן אשראי שאינו בעל רישיון צפוי לחוב בעונשים הקבועים בחוק.


כך, מבקש החוק ליצור תחרות בריאה בשוק האשראי ולאפשר לצרכנים בטחון בנותני אשראי אשר אינם הבנקים.
בנוסף לביצוען של הרפורמות השונות, התפתח בשנים האחרונות שוק האשראי P2P ו-BTB, וחלק מהגופים המוסדיים נכנסו לשוק האשראי באמצעות השקעה במיזמים אשראים כדוגמת eLone ו- בלנדר.


להתפתחות זאת נוצר נדבך נוסף המהווה פתח לתחרות וזאת באמצעות התיקון לחוק נתוני אשראי התשע"ו - 2016, המסדיר הקמת מאגר נתונים אשר יאפשר קביעת דירוג אשראי (credit rating), בדומה לקיים בעולם והקמת לשכות אשראי אשר ייתנו את השירותים בנושא זה.


למשרד זילברברג-מלין ניסיון משפטי ועסקי באשראי בנקאי וחוץ בנקאי ובכלל זאת ההשלכות המשפטיות של ניהול סיכוני אשראי, היבטים משפטיים בפיתוח מודלים למתן אשראי ודירוג לקוח, הכנת טפסים משפטיים וקיום בקרות.
בין יתר השירותים שמעניק המשרד: